פסק-דין בתיק תא"מ 24528-05-13

1.         תביעה זו הוגשה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע 2, הרשום עדיין ע"ש התובעת 1, בתאונה מיום 28.10.12.

הצדדים חלוקים בכל הנוגע לאחריותם לקרות התאונה וכן בנוגע לנזק.

נסיבות התאונה

2.         ביום 28.10.2012, עמד רכבו של התובע 2 בסמוך למדרכה בשטח נמל אשדוד. התובע 2 העמיד את רכבו באלכסון ולא במקביל למדרכה. אבני השפה של המדרכה היו צבועות אדום-לבן.

3.         בשלב מסוים, הגיע למקום הנתבע 1 כשהוא נוהג במשאית הגוררת נגרר. במהלך תמרון בנסיון כניסה למתחם הנמצא לשמאלו, בעת שנסע לאחור, פגע הנתבע 1 ברכבו של התובע.

            הפגיעה היתה עם חלקו האחורי של הנגרר בצידו הקדמי - שמאלי של רכב התובע 2.

5.         כתוצאה מהפגיעה, נמחץ רכבו של התובע 2 אל המדרכה לידה עמד ונגרם לו נזק הן בצידו השמאלי [כתוצאה מהמגע עם הנגרר] והן במכלול הגלגל והמתלה הקדמי ימני [כתוצאה מהפגיעה במדרכה].

השאלות שבמחלוקת

6.         עובדות המקרה כמתואר לעיל עוררו שאלות הדורשות הכרעה כמפורט להלן:

            א.         על מי מוטלת האחריות לגרימת התאונה?

            ב.         האם יש לייחס לתובע 2 אשם תורם בגין אופן העמדת הרכב?

            ג.          כיצד יש לחלק את האחריות בין הנתבעים לבין צד ג' [גורר - נגרר]?

            ד.         מה גובה הנזק שנגרם לתובע בתאונה נשוא התביעה.

דיון

7.         אין ספק כי הגורם לתאונה הוא נהג המשאית - הנתבע 1 הוא זה אשר נסע לאחור ומבלי להבחין ברכבו של התובע 2, פגע בו וגרם לו נזק. רכבו של התובע 2 היה בעמידה מוחלטת, התובע 2 אף לא היה ברכב בזמן התאונה, ולפיכך לא נותר אלא לקבוע כי הנתבע 1 הוא הגורם לתאונה.

8.         לשאלת האשם התורם;

אשם תורם יש להוכיח כפי שמוכיחים את אשמו של המזיק העיקרי, על פי המבחנים הרגילים שבדיני הנזיקין.

על מנת לקבוע אשם תורם, על הנתבעים להראות התנהגות המהווה עוולה על פי פקודת הנזיקין וקשר סיבתי בין אותה התנהגות לבין התרחשות אירוע הנזק.

על הנתבעת היה לפרט טענותיה אלה בכתב ההגנה, אולם זאת עשתה רק ביחס לעוולת הרשלנות הנטענת.